<h1>תוספות רי"ד — נדה</h1>
<h2>דף יא:</h2>
[נדה כ"ד ע"א] בין ר' זכאי לר' ינאי איכא ביניהו טרפה חיה. פי' לקמן אמרינן תני תנא קמיה דרב יכול המפלת ברית גוף שאינו חתוך ברית ראש שאינו חתוך תהא אמו טמאה לידה ת"ל אשה כי תזריע וילדה זכר וגו' וביום השמיני ימול בשר ערלתו מי שראוי לברית נשמה יצא זה שאינו ראוי לברית נשמה, אלמא לא בעינן חיות אלא שיוכל להגיע עד יום שמיני, וגוף אטום אין לו חיות כלל, ובהא פליגי ר' זכאי ור' ינאי, דר' זכאי דאמר עד לארכובה סבירא ליה דטריפה אינה חיה בגוף אטום כלל ולא חזיא לחיות עד יום השמיני, הלכך אם ניטל ממנו עד ארכובה גוף אטום הוי, וזהו כדי שינטל מן החי וימות, שייעשה בו טרפה, וטרפה אינו חיה כי אם שנים עשר חדש, ובגוף אטום אינה חיה כלל אפילו עד יום השמיני, ור' ינאי דאמר עד נקוביו סבר טרפה חיה בגוף אטום עד יום השמיני, והלכך בעינן עד נקוביו שכיוצא בו באדם חי הוה נבלה, כדאמר ר' אלעזר ניטלה ירך וחלל שלה נבילה וזהו כדי שינטל מן החי וימות דאמר ר' שימות מיד. ובין ר' ינאי לר' יוסי איכא בינייהו דר' אלעזר, דר' ינאי אית ליה דר' אלעזר, והילכך עד נקוביו לא חי כלל אפילו באדם בעלמא, וכ"ש בגוף אטום, ור' יוסי לית ליה דר' אלעזר ולא הוי נבלה עד שיינטל עד מקום טיבורו, והשתא לא קשיא מה דמשמע בפ' אילו טרפות דר' יוחנן סבר דטרפה אינה חיה.
